לקחתי הכל:
את הנוף המפעים.
את האויר הצלול.
את צינת הבוקר המתחדשת.
את ההומור.
את הקפה.
אפילו את הנפילה של חביבתי לדיווש.
טוב זה באמת היה מצחיק->בדיעבד, אחרי שעבר בשלום 💓.
הההככככללל❗
כדי שהריק פחות יכאב.
כדי שהעלבון פחות יצרוב.
כדי שהזמזום החוזר בראש יחדל.
כדי להיות בש'ימחה, כי מוכרחים.
הצלחתי רק רבע קלאץ', אבל היי גם רבע זה משהו.
מה, לא ככה?
מבית זית לנחל שורק.
צילומים: אדוה בריל, גיה בר קופל, הדר כהן